עכשיו כבר מותר לי לגלות...

לפני כ-4 חודשים ביקרה בסטודיו שלי קבוצת מטיילים מהאוניברסיטה הפתוחה בהדרכתה של עדי זרחי.
שם פגשתי זוג הורים אשר, התלהבו ממתמונת צלליות שהכנתי בעבר והיית תלויה מוכנה לרכישה.

תמונה בדודל 23*23 ס"מ

על התמונה להכיל צלליות מקוריות של הזוג ושל 2 הכלבים והחתולה שלהם...
האתגר היה עצום:
1. ההורים נאצו לצלם את הנפשות הפועלות ללא ידיעתם ולמצוא זווית טובה לתמונת פרופיל מושלמת על מנת שיהיה ניתן לזהות אותם... קצת התפשרתי על השלמות...
2. לחבר רעיונית וויזואלית בין תמונות הדיוקן של בני הזוג, שהיו גדולות יותר וחתוכות בגובה הכתפיים,
לבין תמונות בעלי החיים שהיו מן הסתם, במבנה גוף שלם ובגדלים שונים לגמרי.
תשאלתי את ההורים וכשלמדתי קצת עליהם, הבנתי שהחיבור בין בני הזוג הוא הים, שניהם למדו ביולוגיה ימית.
הים, מהווה מרכז חייהם והם מבלים בו רבות גם עם הכלבים שלהם. כך נולדה הקומפוזיציה הזאת.

תמונה בגודל 50*50 ס"מ

את הים ציירתי בצבעי מים, התמקדתי בגלים ובקצף שנוצר עת הם נשברים על החוף.

את החול יצרתי מניירות זכוכית ששילבתי בתמונה.

את הצלליות של בני בזוג הכנסתי למסגרת אך פרצתי אותה. וכך התמודדתי עם האילוצים שנוצרו מהחומרים שקבלתי.

כל הצלליות הודבקו בגבהים שונים.

והכל הכל נכנס בתוך מסגרת עומק, שאפשרה לי להשתולל עם הדבקתם
של מגוון סוגים של צדפים להשלמת האווירה...

הנה עוד מספר תמונות ופרטים מוגדלים:

קו החוף, המפגש בין הים לחול...

זום על מפגשים: בין הדיוקנאות שבמסגרת והכלבים שעל החול, ובאמצע קצף הגלים

זום על המסגרת עם הצדפים

וזום גם על החתולה...

אתמול, הגיע אלי ווטצאפ עם תמונה של הזוג ברגעי מסירת המתנה.

מלווה במשפט הבא:

הי נעמה,
הזוג קיבל כרגע את התמונה והם התפעלו ואוהבים מאוד את התוצאה.
ההעלאה למדיה באישורם, כמובן.
שוב תודה רבה ושבוע טוב
טלי וזהר
....אז עכשיו כבר מותר לי לגלות....

כי אני אוהבת יצירה מאתגרת.
ופוסט זה, מתאר אחת כזאת...
ומה דעתכם?
אשמח לתגובות, כאן למטה במלבן שמתחת לפוסט, או בפייס שלי.
תודה נעמה