יש לי פרפרים בראש... אפילו שהראש עכשיו, לא משהו.

יש אימרה צודקת, "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות".
אבל באתר האתגרים SCRAPPY HANDS, לא שמעו על זה...
כאן המוזות עובדות שעות נוספות.
אתגר מספר 18 עוסק בליצור משהו תוך שימוש בפאנצ' (מנקב צורות)

וכשמצב הרוח שלי ירוד והלילות מתארכים, כי קשה להרדם מדאגות.
יוצאת לי פרשנות שכזאת, מאופקת, לא צבעונית במיוחד...

צבעתי קנבס בצבעי אקריליק בגוון בז'.
על שליש ממנו החתמתי בגוונים חומים שפיריות במקצב קבוע ובכיוונים שונים.
תחמתי את איזור ההחתמה בסירטי בד ואורגנזה בגוונים ש"מדברים" איתם.
והדבקתי על הסרטים 4 פרפרים מנוקבים מהפאנצ' של מרתה סטיוארט.
תפרתי  אליהם ארבעה כפתורי וינטאג' ממעיל סטודנטים ישן שלי.
וכך זה נראה:

את התמונה המוגמרת הצמדתי למסגרת חומה ועיטרתי אותה בעזרת פס וואשיטייפ:

וכמיטב המסורת תמונת קולאז' אחת לסיום:

ולקבוצת העוקבות אחרי הבלוג שלי,
אשמח לראות סימנים שנכנסתם ובקרתם בפוסט הזה,
בתקווה לימים פשוטים יותר,
תודה ולהתראות
נעמה
"איגרת שאומרת"

גם בזמנים קשים, חיוך קטן שווה הכול!!!

ימים קשים עוברים על ארצנו, מבצע 'צוק איתן', יצא לדרך.
לכול התושבים אשר בטווח האזעקות, הטילים והפצמרים, ליבי ביחד עם לב כולם אתכם.
ועתה נוספה גם דאגה אינסופית לשלום חיילנו מגינינו.
ובתוך כל הכאוס הזה, התחלף לו השבוע והגיע יום ראשון נוסף,
ואתר האתגרים שלנו, SCRAPPY HANDS ממשיך לפעול במרץ, וכאילו היינו בשויץ,
ואולי, דווקא, משום שאנו כל כך רחוקים מהשלווה השוויצרית הזאת,
יוצא פוסט חדש על פרשנות לאתגר מספר 17, שמהותו- יצירה בשילוב תגית ותחרה.

אז אספתי את עצמי, וחיפשתי נושא לתגית שיתאים למצב רוחי העכשווי...
חיוך קטן, שווא הכול!
כך קראתי לפרשנות שלי.
כי ביננו, אנחנו חייבים לשמור על אופטימיות.

את התגית הזאת קבלתי לפני הרבה שנים, כבונוס, באחד הקיטים שרכשתי פעם, לפני שנים.
אהבתי אותה כל כך, שלא העזתי להשתמש בה , רק "ללטף" אותה אחת ל...
עכשיו, נזכרתי בה מייד, והחלטתי, ששימוש בתגית זאת,
תתאים בול לרציונאל שהחלטתי להעביר בפרשנות שלי!
כך נראית כריכת האיגרת כשהיא פתוחה:

והנה כמה תמונות תקריב,

בחרתי לעצב אותה, מינימלסטית, לא פירחונית, ולא שמחה במיוחד.
אלא עיצוב בקטנה, "חיוך קטן, שווה הכול!"
זה נכון, תמיד, אך בעיקר עכשיו, בימים קשים אילו.
וכמיטב המסורת, קולאג' לסיום.
חפשו בקולאג' את הדף הפנימי המסתתר, המיועד לכיתוב של האיגרת.

תודה שביקרתם בבלוג, אשמח לגלות עיקבות שהייתם כאן,
להתראות בשבוע הבא,
בתקווה להפגש כבר אחרי המלחמה...
נעמה,
איגרת שאומרת.

לפעמים במתמטיקה פשוטה, תחרה + תגית = תג מתנה.

לילה טוב ורגוע,
בימי שלום ומלחמה, אתר האתגרים SCRAPPY HANDS,
ממשיך לאתגר אותנו.
למרות שהיה לי שבוע צפוף, סיום מיני אלבום מיוחד לרקדנית ליום הולדת 18.
כמו גם התייצבות תלת יומית בפסטיבל המחולות בכרמיאל, שבו הופיע צעיר בני, בלהקה הייצוגית משגב.
והיום השתתפתי בחצר האומנים הנודדת ביובלים,
למרות הכל ...
צריך להודות, שהטילים לא הגיעו עד אלינו...
****תיקון, תיקון, תיקון- רגע אחרי כתיבת שורות אילו, הם מתקרבים מצפון...
הנה הפרשנות שלי לאתגר מספר 17.
לעצב תגית בשילוב תחרה.

בחרתי לעצב, תג מתנה, כזה שנפתח לכרטיס ברכה מאורך, שניתן לכתוב בו ברכה ולהצמידה למתנה.
כך הון נראה כשהוא סגור.

במבט מהצד ניתן להבחין בקיפול שלו.

וכך נראה, כשפותחים אותו.

בצילום תקריב ניתן להבחין בחריץ בנייר שתופס את הקיפול.

ולבסוף קולאג' לסיום.

תג המתנה שאני מעצבת,משמש אותי בהתאמה לשמו, נספח ומוצמד למתנה.
כמו בשתי דוגמאות אילו:

מקווה שיעבור על כולנו לילה שקט,
ובעצם למה רק לילה שקט?
ימים ולילות שקטים, רגועים ורבים...


להתראות בשבוע הבא, פרשנות נוספת לאותו אתגר.
נעמה
"איגרת שאומרת"

איגרת ברכה, אופטימית, ורודה, שמחה, מי יתן וימי הקיץ והחופש הגדול, יהיו כאילו גם!

ובכן,
למרות הימים הנוראים, העצב, האלימות והחרדה שעופפת חלקים רבים במדינה.
השעון ממשיך לתקתק, וכאילו לא נפל דבר בישראל, צריך לכתוב פוסט חדש
לאתר האתגרים SCRAPPY HANDS.
למרות שאין לי ראש לזה ובטח גם לא חשק, אספתי את עצמי והכנתי כרטיס ברכה נוסף
לאתגר מספר 16 פרשנות שניה לשימוש בחותמות .

לקראת חצר האומנים הנודדת הבאה שתהיה במועדון יובלים,
החלטתי, שאני מרכזת מאמצים ומתיעלת, ומכוונת את הפרשנויות שלי לאתגרים,
ליצירת מוצרים שישרתו אותי במכירה הקרובה.
וכך יצא, שהכנתי איגרת ברכה להולדת תינוקת, למקרה שמישהו יחפש איגרת ברכה כזאת...

השתמשתי בשלוש חותמות להכנת האיגרת, לב מסולסל, האימרה 100% בת והפנים המתוקות של התינוק/ת.

וכך ניראת כריכת האיגרת הפרוסה:

ולסיום קולאג' עם תמונת הדף הפנימי של הברכה, כרגיל, מעוטר במוטב תואם לנושא האיגרת.

נושא האיגרת אופטימי, ורוד ושמח, מי יתן וימי הקיץ והחופש הגדול יהיו כאילו גם...
להתראות בפוסט הבא,
נעמה
איגרת שאומרת

ולסיום שנת הלימודים, פוסט במתנה לקבוצת תלמידות יסודי משגב.

קצת אחרי פסח,
ביקרו אותי בסטודיו שלי, קבוצה בת 16 תלמידות מכתות ג'-ד' מבית הספר היסודי משגב, לסדנה חד פעמית, ללא תמורה.
הפעילות נקבעה מראש בתיאום עם המורה המובילה את הקבוצה, אפרת.
והיא נגזרה מתוך קורס שהעבירה אפרת לבנות ועניינו "עיצובים בהשראת אומנים" והינו חלק מפעילות "מאמירים",
זהו פרוייקט נפלא שמתנהל במשך 4 שנים בבית הספר וניתמך על ידי האגף למצטיינים ומחוננים במשרד החינוך.
גם בשנה שעברה, התקיים ביקור אחר, באותה מסגרת. 

ובכן השנה עסקו הבנות בללמוד ולהכיר את האומן הפורטוגזי, Romero Britto

אהבתי את הציבעוניות שלו, היות שהבנות למדו, נחשפו והכירו, את האומן ויצירותיו.

הכנתי פעילות בת שעתיים וקצת, שכללה עיצוב של איגרות ברכה, כאומאג' לרומרו בריטו.

האמת שנלחצתי מקבוצה של 16 בנות סביב שולחן אחד, כמה גדול, שיהיה,

המרחב עבודה נראה לי צפוף וזמן הפעילות קצר ביותר.

לכן, (במקרה הכינותי מראש) חומרים חתוכים ומוכנים ליצירת הבנות, 

ובניתי על עזרה של אפרת ושתי המלוות האחרות.

הכנתי פסים/רצועות מניירות צבעוניים, ריבועי רקע שחורים, ושלל חותמות גומי שמתאפיינות בקווי מתאר שחורים וחלקים ריקים שיאפשרו לבנות לבחור את המוטיב שלהן ואחר כך לצבוע אותן לפי בחירתן.

יצירותיו של רומירו מתאפיינות בצבעוניות עזה, בהדפסים ודגמים שונים השוהים האחד בסמוך לשני וגבולות שחורים שמפרידים ביניהם.

  

התחלתי בהסברים והדגמה, ועל תהליך העבודה, קצת על חותמות, קצת על טכניקת ההבלטה (אמבוסינג) 
שהתאימה כאן במיוחד על מנת לתחום גבולות שחורים ובכך להקל על הבנות את השליטה בצבע.
וכך הצביעה בעזרת הטושים תהיה נקייה, מבלי שהצבעים יתפשטו ויתערבבו להן...

  

וכך מהר מאוד יצאו הבנות לדרך והתלהבו מאוד מהיצירה והתוצרים....

הנה תמונה משותפת של כל האיגרות שיצרו .

ועכשיו לתמונות תקריב של יצירותיהן:

אם לסכם את החוויה, היה לי כייף גדול לארח קבוצת בנות סקרניות ומוכשרות, שהיו כל כך שקטות ועסוקות בקסם של היצירה...

לאחר כמה ימים, הגיע מייל, מיפה סגנית המנהלת בזאת הלשון:
"....אני רוצה להודות לך מאוד על האירוח, שאפרת לא הפסיקה להחמיא לך עליו.
אין כמוך וזה ממש לא מובן מאליו.
רוחב ליבך ונדיבותך, בצד ההשקעה הרבה לקראת הביקור והרצינות בה את מתייחסת
לאירוע הזה מרחיבים את לבנו..."
ולאחר מכן הגיעה פיזית ברכה אמיתית /לא וירטואילית  ומיוחדת מלווה בשי כהוקרה,

וזאת הברכה  :

אני מקווה שגם אתם למדתם קצת על רומירו בריטו.
האם אהבתם את סגנונו ויצירותיו?
אשמח לתגובותיכם, כאן בבלוג.
להתראות,
נעמה 
"איגרת שאומרת".