במסגרת אתגר # 29
של יוצאות מהקווים, העוסק ביציאה מאריזת מזון אל יצירה עצמית, אישית.
הנה ההסבר והגרסה שלי לאתגר.
1.
האריזה – בעלי אוהב מאוד
חלבה, בדרך כלל אני מסרבת לקנות ולהכניס אותה הביתה בגלל הקלוריות.
נדלקתי,
לא יכולתי לסרב לו. וכשסיים לגרגר את הקטנות בהנאה רבה, לקחתי אלי לסטודיו את האריזה
היפיפייה.
3.
וידעתי, שיבוא יום ואני אעשה בה שימוש!!!
באתגר
של יוצאות מהקווים נאמר:
"...את
אמורה לקחת אריזת מזון כלשהי, ולהשתמש בה בכל צורה שעולה על רוחך ביצירה
שלך..."
זה
מיד גרם לי להוציא את האריזה מהמשמורת לעשייה וליצירה.
2.
החותמת – קניתי אותה לפני המון שנים, התאהבתי בעדינות שלה, בדמיון
שלה לעבודות תחריט, היא הייתה מאוד יקרה בזמנו, אך לא עמדתי בפיתוי...(איך לא?)
בהתחלה
רק שמרתי עליה... (יקרה לא?)
אחר
כך התנסיתי בה, החתמתי מגוון של ניירות, צבעתי אותה בצבעי מים, הבלטתי באבקה, אפילו
ניסיתי לעצב ממנה איגרת ברכה, שנגנזה.
מעולם
לא השתמשתי בה, כי לפתע פתאום, היא שידרה לי עצבות אינסופית ומבע דכאוני....
עד היום.
אמש
, נולד הרעיון: לשלב בין האריזה אשר, מאפשרת לפתוח דלת /חלון, עם עומק ולנעול
בכלוב של זהב את היפה הדיכאונית שלי...
מי
יודע?
אולי
בהשפעת האביב הערבי והערבסקות שעל גבי האריזה?
אולי
זה מעמד האישה במדינות הנ"ל?
העיקר
שזאת התוצאה.
להשתמע,
אשמח
מאוד לקרוא את תגובותיכם לפוסט זה.
נעמה
מנור
www.igeret-omeret.com
