סיפור על איגרת ברכה אחת שיצרתי... ועל געגועים לעולם הגדול...

 

תשמעו סיפור על איגרת ברכה אחת שיצרתי... ועל געגועים לעולם הגדול, העולם שנסגר לכולנו פתע פתאום.

היום גיליתי בסטודיו שלי איגרת ברכה "עתיקה", שהכנתי מנייר אריזה, אחרי ששבתי מטיול זוגי ברומא.

ומעשה שהיה כך היה:

קפיצה ספונטנית לאירופה, לנצל ימי חופשה ממקום העבודה של בעלי, שיחיה, רגע לפני שמתחלפת השנה וימי החופשה יתבטלו להם...

עלינו על המטוס בסוף דצמבר 2018 וחזרנו לארץ ב3 לינואר 2019.

חשבנו לעצמנו, מה רע?

נחווה חוויית קור קלה, בררנו שלא ירד גשם ביעד וגם לא שלג והתלבשנו בהתאם!

חשבנו שאנחנו מקוריים, קלילים וממש ספונטניים. המלון ומיקומו-היה סבבה וממנו יצאנו לטיולי כוכב רגליים ברחבי רומא. העיר, שהייתה מקושטת ומוארת אחרי קריסמס ולפני ליל הסילבסטר - הייתה יפה מתמיד!

מה שלא זכרנו, שכל אירופה בחופשה ממש בתקופה זאת של השנה והמון נוצרים טובים מהיבשת, יקפצו לעיר שמשמשת מרכז קדוש לנצרות-אז זהו ש...פגשנו שם את כווווולם!

בכל אתר או אטרקציה שהגענו אליה בעיר, היו אלפי אנשים, עשרות אלפי אנשים, ה מ ו נ י ם !!!

וכך יצא שאי אפשר היה להתקרב וראות אותם, למרות שרכשנו מראש כרטיסים לקיצור תורים, גילינו שרובם עשו את אותו דבר בדיוק!

היות ונחתנו במוצ"ש הקדשנו את היום הראשון ברומא לשמוע את האפיפיור נושא דרשה חגיגית למאמיניו בכיכר סן פטרוס:

נטמענו בינות ההמונים וחיפשנו את האב הקדוש, קולו הדהד מסביב בעזרת מערכת הרמקולים, ודמותו לא התגלתה... רק בסוף גילינו אותו בצד ימין של התמונה, ליד הגמלון הימני, בקומה העליונה של הבניין .

הנה, כבוד האפיפיור, בצבעים טבעיים.

הקוליסאום:

מאחורינו, הקוליסאום ו"נחש" עבה של תיירים .

ניתן לראות את אלפי האנשים שעומדים בתור שנמשך שעות עד לכניסה למתחם עצמו.

מזרקת טרווי:

מבט פנורמי על האתר.

וגם מבט כללי על קהל השותפים שלנו לחוויה...

כן בסוף, הצלחנו לפלס דרכינו לשולי המזרקה  והנצחנו את המאמץ בסלפי כראוי למעמד.

המדרגות הספרדיות:

מבט מחזית המדרגות הספרדיות, קצת מרחק לתפוס את כל הנוף האנושי...

ובצילום תקריב של רמי למרגלות המדרגות...

 מוזיאון הוותיקן והקפלה הסיסטינית:

הפנתיאון:

ועוד... ועוד...

בליל הסילבסטר החלטנו לעשות מעשה ולצאת לשטח, להתבולל בין המקומיים ולחוש את הריגושים, הזיקוקים ונשיקת החצות... 

נסענו במטרו עד ליעד....הייתה טראומה...

הגענו, בזמן לחגיגת זיקוקים של ממש.

לקחנו הכול בקלות, נשבענו וקיימנו שלא נעמוד בתורים האינסופיים האלו, נהנינו מהזוגיות, מהאוכל הטעים ושרפנו את הקלוריות ברחובות העיר בצעידות ארוכות מאוד.

 

הטיול היה מקסים וכמה מוזר כיום, לראות את התמונות הנ"ל, ממרחק של שנת הקורונה... משמים סגורים וריחוק חברתי לתמונות חו"ל אמיתי. מלאות ברבבות אנשים צפופים וחשופים, ללא שמירה על ריחוק חברתי ועטיית מסכות...

וכן, כן... איגרת הברכה שלי, שנוצרה מנייר האריזה שהבאתי מהטיול ההוא לרומא, נראית עכשיו ממש לא רלוונטית וכנראה שעוד זמן רב יעבור עד, שתמצא את האדם הנכון שירצה לרכוש אותה!

אז הינה תמונת תקריב של האיגרת.

וזאת תמונה של הדף הפנימי של האיגרת, עליו תכתב הברכה האישית. ועליו מופיע עיטור במוטיב הנושא שבשער האיגרת.

אם נשארתם בבלוג, וקראתם את הפוסט עד סופו, אתם מוזמנים להשאיר תגובתכם כאן למטה, שאדע ששרדתם את הקורונה ואת הפוסט שלי כאחד!

תודה ולהתראות,

נעמה, איגרת שאומרת.